רצון ליברמן בע"מ נ' מיטסוב

החלטה

1.ביום 25/12/12 הוריתי על העברת הבקשה להארכת מועד וההתנגדות לתגובת ב"כ הזוכה שתוגש תוך 30 יום מיום קבלת העתק מאותה החלטה.

2.ביום 8/1/13 הוגשה הודעה ע"י ב"כ החייב לפיה העתקים של הבקשה ושל ההחלטה מיום 25/12/12 הומצאו לב"כ הזוכה ביום 31/12/12.

3.לא הוגשה תגובה מטעם ב"כ הזוכה במסגרת המועד שנקבע בהחלטתי מיום 25/12/12.

4.ביום 19/2/13 הוגשה בקשה ע"י ב"כ החייב, אשר ביקש לקבל את בקשת החייב בהעדר תגובה מטעם ב"כ הזוכה.

5.ב"כ החייב לא ציין בבקשתו לקבלת בקשת המבקש מחמת העדר תגובה שהתנהל משא ומתן כלשהו בינו לבין הצד השני.

6.עקב כך, ביום 19/2/13 הוחלט לקבל את בקשת החיי ב להאריך את המועד להגשת התנגדות ואף הוחלט לתת לחייב רשות להתגונן בפני בקשת הביצוע.

7.למחרת, ביום 20/2/13, ב"כ הזוכה הגיש שתי בקשות, האחת, לביטול ההחלטה מיום 19/2/13, והשניה, מהווה תגובה לבקשות החייב.

8.ב"כ הזוכה טען בבקשתו שהתנהל משא ומתן בינו לבין ב"כ החייב, אשר התחייב לבדוק עם החייב את האפשרות להמצאת אסמכתאות בדבר ביצוע העברות בנקאיות שנטען ע"י החייב שבוצעו וב"כ החייב לא חזר אליו יותר והותיר את ב"כ הזוכה "בהמתנה".

ב"כ הזוכה טען שב"כ החייב הגיש את בקשתו לקבלת החלטה על מנת לזכות ביתרון דיוני ואף לא הסכים לביטול ההחלטה מיום 19/2/13.

9.ב"כ הזוכה טען בבקשתו במילים מודגשות ומעובות עם קו מתחתן כדלקמן:

"... דחיית בקשת הביטול תביא לתוצאה האבסורדית בה ביהמ"ש הנכבד מעודד שימוש בדרכים עקלקלות על מנת לזכות ביתרונות משפטיים, אשר יש בהם לחרוץ את התיק כולו..."

דיון והכרעה:

10.במידה ואכן התנהל משא ומתן כלשהו בין ב"כ החייב לבין ב"כ זוכה בתקופת התגובה, היה ראוי שעובדה זו תצויין בבקשת ב"כ החייב מיום 19/2/13 למתן החלטה בהעדר תגובה.

11.ביהמ"ש סבור שהצדדים, או מי מהם, אמור לעדכן אותו לעניין המשא ומתן המתנהל ביניהם, בעיקר כאשר נקבעה תקופה מוגדרת לביצוע פעולות והצדדים אינם יכולים לנהל משא ומתן מחוץ לכותלי ביהמ"ש מבלי לידע את ביהמ"ש ולהשאיר את ביהמ"ש "כשחקן על הספסל" כאשר בפועל ביהמ"ש משמש "שחקן עיקרי", אף "העיקרי ביותר" בניהול המשפט.

12.בעידן החדש שבו יחסי החברות בין עורכי הדין נשחקו (וחבל שכך), ראוי ואף חובה לעדכן את ביהמ"ש בכל ההתפתחויות שבתיק מיד לאחר התרחשותן.

13.אי עדכון ביהמ"ש בהתפתחויות , יכול לגרום למתן החלטות פרוצודורליות ולפעמים אף מהותיות כנגד מי מהצדדים.

14.התנהגות ב"כ הצדדים, כפי שהיתה במקרה שבפנינו, גורמת לכך שביהמ"ש מוצא את עצמו דן בסכסוכים ובחילוקי הדעות ובחוסר האימון שבין ב"כ הצדדים ובהאשמות חמורות של האחד כנגד השני, במקום לדון בסכסוך העיקרי שבין הצדדים לבין עצמם!

15.והחמור מכל, מי מהצדדים שלא מילא את חובתו כלפי ביהמ"ש ו/או כלפי חברו, מעלה בטענותיו האשמות המופנות כלפי ביהמ"ש שהוא "מעודד שימוש בדרכים עקלקלות", כפי שנטען ע"י ב"כ הזוכה בתיק זה – היתכן!

16.ביהמ"ש לא יבזבז את זמנו היקר על מנת לדון ביחסים בין עורכי הדין ולא ישמש ועדת משמעת לעניין זה, תוך הזנחת האינטרסים העיקריים של בעלי הדין הזקוקים לו לבירור זכויותיהם.